היסטוריית הפיתוח של דיור מודולרי

כבר ב-1936, מערכת הדיור האוסונית של רייט (Usonian Automatic Construction) אימצה את הרעיון של בנייה טרומית מודולרית. באותה תקופה, כלכלת ארה"ב הייתה בעיצומו של השפל הגדול, וסוג דיור זה נועד לשלוט בעלויות הבנייה. לא היו בו עליית גג, מרתף, או כמעט ללא קישוט. מאוחר יותר, בתחילת שנות ה-50, השתמש רייט לראשונה במונח Usonian Automatic כדי לתאר בתים בסגנון אוסוני שנבנו בבנייה מודולרית בטון זולה.

עם התפתחות הטכנולוגיה, דיור מודולרי הפך בהדרגה מקונספט לשיטת עיצוב בוגרת יותר. יתרונותיו בתכנון, בנייה ושימוש אדריכלי הובילו ליישומה ולפיתוח רחב יותר. לדוגמה, פיתוח מודיעין מבנים קידם גם את ההתקדמות המתמשכת של דיור מודולרי, דבר המסייע ליישום מבנים רב-תכליתיים. מבחינת עיצוב ירוק, יש לו שבעה מאפיינים: עלות נמוכה, תאימות, שימוש חוזר, שדרוג קל, תחזוקה קלה, יכולת מיחזור וסילוק קל.